פְּסִיכוֹלוֹגִיָה

פעם החיים מסתיימים ממש עם תחילת הפרישה - אדם חדל להיות נחוץ בחברה ובמקרה הטוב הקדיש את חייו לילדים ולנכדים. עם זאת, כעת הכל השתנה. הזקנה פותחת אופקים חדשים, אומרת הפסיכותרפיסטית ורווארה סידורובה.

אנו נמצאים כעת בתקופה מעניינת. אנשים התחילו לחיות יותר, הם מרגישים טוב יותר. הרווחה הכללית גבוהה יותר, ולכן יש יותר ויותר הזדמנויות להציל את עצמנו מעבודה פיזית מיותרת, יש לנו זמן פנוי.

היחס לגיל תלוי בציפיות שיש לחברה. אין גישה מוצדקת ביולוגית כלפי עצמו בכל גיל. כיום, רבים בגיל 50 מתכננים לחיות עוד 20, 30 שנה. ותקופה בלתי צפויה נוצרת בחייו של אדם, כאשר נראה כי כל משימות החיים כבר הושלמו, אבל יש עדיין הרבה זמן.

אני זוכר את הזמנים שבהם אנשים פרשו לאחר שעבדו בתשלום (נשים בגיל 55, גברים בגיל 60) בתחושה שהחיים נגמרו או כמעט נגמרו. יש כבר זמן שקט ורגוע שכזה, כפי שהוא נקרא באופן רשמי, זמן ההישרדות.

ואני זוכר היטב שגבר בן 50 בילדותי היה יצור מבוגר מאוד עם בטן, ולא רק בגלל שהייתי צעיר. הוא מכובד, הוא קורא עיתון, הוא יושב בארץ או עוסק בעניינים מאוד רגועים. אף אחד לא ציפה שאדם בגיל 50, למשל, ירוץ. זה ייראה מוזר.

זרה עוד יותר הייתה אישה בשנות ה-50 לחייה שהחליטה ללכת לספורט או לרקוד. האופציה שבגיל 40 אפשר להביא ילדים אפילו לא נבחנה. יתר על כן, אני זוכר שיחות על חברה אחת: "איזה חבל, היא ילדה בגיל 42".

היה סטריאוטיפ חברתי כזה שהמחצית השנייה של החיים צריכה להיות שקטה, שלאדם לא יהיו עוד רצונות מיוחדים. הוא חי את חייו היטב, כמו שאומרים, וכעת הוא נמצא בכנפי הדור הפעיל ועוזר בעבודות הבית. יש לו מעט הנאות שלווה רגילות, כי לקשיש יש מעט כוח, מעט רצונות. הוא חי.

גבר מודרני בן חמישים מרגיש טוב, יש לו הרבה כוח. לחלקם יש ילדים קטנים. ואז האדם נמצא בצומת דרכים. יש משהו שלימדו את הסבים והסבים: לחיות בחוץ. יש משהו שהתרבות המודרנית מלמדת עכשיו - להיות צעיר לנצח.

ואם מסתכלים על פרסום, למשל, אפשר לראות איך הזיקנה עוזבת את התודעה ההמונית. אין דימוי הגון ויפה של זקנה בפרסום. כולנו זוכרים מהאגדות שהיו זקנים נעימים, זקנים חכמים. הכל נגמר.

רק בפנים עכשיו יש מושג מה לעשות, איך לארגן את החיים החדשים האלה בעצמך.

ניתן לראות כיצד, בלחץ הנסיבות המשתנות, מטושטשת הדימוי הקלאסי של הזקנה. והאנשים שנכנסים עכשיו לעידן הזה הולכים על אדמות הבתולים. לפניהם אף אחד לא עבר את התחום המדהים הזה. כשיש כוחות, יש הזדמנויות, אין למעשה מחויבויות, אין ציפיות חברתיות. אתה מוצא את עצמך בשדה פתוח, ועבור רבים זה די מפחיד.

כשזה מפחיד, אנחנו מנסים למצוא לעצמנו קצת תמיכה, טיפים. הדבר הכי פשוט הוא לקחת משהו מוכן: או מה שכבר יש, או להרים מודל של התנהגות צעירה שהוא בעצם לא מספק, כי החוויה שונה, הרצונות שונים... ומה טוב לרצות ומה כן טוב להיות מסוגל בגיל הזה, אף אחד לא יודע.

היה לי מקרה מעניין. הגיעה אלי אישה בת 64, שפגשה את אהבת בית הספר, ואחרי שלוש שנים של זוגיות, הם החליטו להתחתן בכל זאת. באופן די בלתי צפוי, היא התמודדה עם העובדה שרבים מגנים אותה. יתר על כן, חבריה ממש אמרו לה: "הגיע הזמן שתחשוב על הנשמה שלך, ואת הולכת להתחתן." ונראה שהיא עדיין חטאה באינטימיות גופנית, שמבחינת חבריה לא טיפסה בשום שער.

היא באמת פרצה את החומה, והראתה בדוגמה שלה שזה אפשרי. זה ייזכר על ידי ילדיה, נכדיה, ואז הדוגמה הזו תובנה איכשהו בהיסטוריה של המשפחה. מדוגמאות כאלה מתגבש כעת שינוי דעות.

הדבר היחיד שאתה יכול לאחל לאנשים בגיל הזה הוא להקשיב לעצמך. כי רק בפנים עכשיו יש מושג מה לעשות, איך לארגן את החיים החדשים האלה בעצמך. אין על מי לסמוך: רק אתה יכול להגיד לעצמך איך לחיות.

תושב העיר המודרני משנה לא רק את אורח החיים, אלא גם את העיסוק. בדור שלי, למשל, בשנות ה-1990, רבים החליפו מקום עבודה. ובהתחלה היה קשה לכולם, ואז כולם מצאו את המקצוע הרצוי. וכמעט כולם היו שונים ממה שלמדו בהתחלה.

אני רואה שאנשים בגיל 50 מתחילים לחפש לעצמם עיסוק חדש. אם הם לא יכולים לעשות את זה במקצוע, הם יעשו את זה בתחביב.

מי שמגלה לעצמו פעילויות חדשות אפילו לא שם לב לתקופה כה קשה עבור רבים כמו פרישה. אני מסתכל בעניין ובהתפעלות רבה על אנשים שבגיל הזה מוצאים פתרונות חדשים בהיעדר הנחיות ותמיכות חברתיות, אני לומד מהם, מנסה להכליל את החוויה שלהם, והרגע הזה של שינוי חברתי כובש אותי מאוד.

כמובן שאפשר להתעצבן בלי סוף מזה שהם כבר לא לוקחים אותי במומחיות שלי, אני כבר לא יכול לעשות קריירה. אתה עדיין צריך לנסות משהו חדש. אם לא לוקחים אותך למקום שאתה רוצה, מצא מקום אחר שבו אתה תהיה מרוצה, מהנה ומעניין.

איפה אתה האדון שלך - אולי עדיין יש רמז כזה. אנשים רבים מפחדים מהלא נודע, במיוחד כשהם חושבים כיצד אחרים יגיבו אליו. אבל אחרים מגיבים אחרת.

מישהו על אישה בת 64 שמנסה לחיות באופן פעיל אומר: "איזו זוועה, איזה סיוט". למישהו יש הרבה אנשים שמגנים. ומישהו, להיפך, אומר עליה: "איזה בחור טוב." וכאן נוכל לייעץ רק בדבר אחד: חפשו אנשים בעלי דעות דומות, חפשו את אלו שיתמכו בכם. יש הרבה אנשים כאלה, אתה לא לבד. זה בטוח.

אל תנסה להיראות סקסי ומושך. אל תחפש אהבה, חפש אהבה

כמו כן, הסתכל במראה ושפר את מה שיש לך, גם אם אתה זוכר שהיית צעיר. בהתחלה, כמובן, אתה יכול לפחד כשאתה מסתכל שם, כי במקום יפהפייה בת 20, מביטה בך קשישה בת 60. אבל ככל שתהפוך את הגברת הזו לא לצעירה, אלא ליפה, כך תאהב אותה יותר.

תסתכל על נשים מבוגרות ממך ב-10, 15, 20 שנים. אתה יכול לבחור דגם, אתה יכול להבין על מה לסמוך, לקראת מה להתקדם, איך לקשט את עצמך כך שזה לא יהיה מצחיק, אלא טבעי.

יש עוד דבר חשוב: לעתים קרובות אנו מבלבלים, במיוחד בתקופה האחרונה, בין משיכה מינית לבין היכולת לגרום לאהבה. לא תמיד אנחנו צריכים לעורר תשוקה מינית, זה מספיק רק לאהוב את זה.

תרבות מודרנית, במיוחד מגזינים או טלוויזיה, אומרת לנו להיראות סקסית. אבל זה מוזר להיראות סקסי בגיל 60, במיוחד אם אתה לא רוצה דבר כזה.

כולנו מבינים שבגיל 60 אישה יכולה להיות אהובה על ידי אנשים שונים. לא רק גברים שמחפשים בן זוג, אישה בגיל 60 יכולה להיות אהובה על ידי נשים אחרות, גברים שלא מחפשים בן זוג, אלא פשוט אדם מעניין וטוב.

היא יכולה להיות אהובה על ידי ילדים, זקנים ואפילו חתולים וכלבים. אל תנסה להיראות סקסי ומושך ואל תחפש את זה. אל תחפש אהבה, חפש אהבה. יהיה פשוט יותר.

השאירו תגובה