פְּסִיכוֹלוֹגִיָה

כדי שילד יגדל שמח ובטוח בעצמו, יש צורך לטפח בו אופטימיות. הרעיון נראה מובן מאליו, אך לרוב איננו מבינים מה נדרש לשם כך. דרישות מוגזמות, כמו גם הגנת יתר, עלולות ליצור עמדות אחרות אצל ילד.

היתרונות של אופטימיות הוכחו על ידי מחקרים רבים. הם מכסים את כל תחומי החיים (משפחתי, אקדמי, מקצועי), כולל יציבות נפשית. אופטימיות מפחיתה מתח ומגנה מפני דיכאון.

מפתיע עוד יותר הוא שהשפעת האופטימיות משפיעה על בריאות הגוף בכללותו. אופטימיות מעודדת הערכה עצמית וביטחון עצמי. זה משפיע על מערכת החיסון. אופטימיסטים נשארים פעילים יותר זמן, מתאוששים מהר יותר מפציעות, מאמץ גופני ומחלות.

פסיכולוגיות: אתה חושב שלגדל ילד מאושר פירושו להקנות לו חשיבה אופטימית. מה זה אומר?

אלן ברקונייה, פסיכולוג, פסיכואנליטיקאי, מחבר הספר "הילד האופטימי: במשפחה ובבית הספר": אופטימיות היא היכולת, מצד אחד, לראות תרחישים חיוביים, ומצד שני, לתת הערכה סבירה של צרות. פסימיסטים נוטים להפחית ערכם של שיפוטים והכללות שליליות. לעתים קרובות הם אומרים: "אני מקום ריק", "אני לא יכול להתמודד עם הנסיבות". אופטימיסטים לא מתעכבים על מה שכבר קרה, הם מנסים להבין מה לעשות הלאה.

אופטימיות - איכות מולדת או נרכשת? איך לזהות את הנטייה של ילד לאופטימיות?

כל הילדים מראים סימני אופטימיות מלידה. מהחודשים הראשונים הילד מחייך למבוגרים כדי להראות שהוא טוב. הוא סקרן לכל דבר, הוא נלהב מכל דבר חדש, כל מה שזז, נוצץ, משמיע קולות. הוא כל הזמן דורש תשומת לב. מהר מאוד הוא הופך לממציא גדול: הוא רוצה לנסות הכל, להגיע להכל.

גדלו את ילדכם כך שההתקשרות שלו אליכם לא תיראה כמו התמכרות, אך יחד עם זאת תעניק תחושת ביטחון

כשהתינוקת מספיק גדולה כדי לצאת מעריסתו, הוא מיד מתחיל לחקור את החלל סביבה. בפסיכואנליזה, זה נקרא "דחף החיים". זה דוחף אותנו לכבוש את העולם.

אבל מחקרים מראים שחלק מהילדים סקרנים ויוצאים יותר מאחרים. בקרב מומחים הייתה דעה שילדים כאלה מהווים 25% מהמספר הכולל. המשמעות היא שבמשך שלושה רבעים ניתן לעורר אופטימיות טבעית באמצעות אימון והאווירה המתאימה.

איך לעשות את זה?

כשהילד גדל, הוא נתקל במגבלות ועלול להפוך לתוקפני ולא מאושר. אופטימיות עוזרת לו לא להיכנע לקשיים, אלא להתגבר עליהם. בגילאי שנתיים עד ארבע ילדים כאלה צוחקים ומשחקים הרבה, הם פחות חרדים להיפרד מההורים, והם סובלים יותר מבדידות. הם מסוגלים לבלות לבד עם עצמם, הם יכולים להעסיק את עצמם.

לשם כך, גידלו את ילדכם כך שההתקשרות שלו אליכם לא תיראה כהתמכרות, אך יחד עם זאת תעניק תחושת ביטחון. חשוב שתהיה שם כשהוא צריך אותך - למשל, כדי לעזור לו להירדם. השתתפותכם הכרחית כדי שהילד ילמד לחוות פחדים, פרידה, אובדנים.

אם ההורים מפרגנים לילד, הוא עלול לקבל את הרעיון שכולם חייבים לו

חשוב גם לעודד התמדה בכל מה שילד לוקח על עצמו, בין אם זה ספורט, ציור או משחקי פאזל. כאשר הוא מתמיד, הוא זוכה להצלחה רבה, וכתוצאה מכך הוא מפתח תדמית חיובית של עצמו. מספיק להתבונן בילדים כדי להבין מה נותן להם הנאה: ההבנה שהם עושים משהו.

הורים צריכים לחזק את התפיסה העצמית החיובית של הילד. הם עשויים לומר, "בוא נראה למה לא הצלחת". הזכירו לו את הצלחותיו בעבר. חרטה מובילה לפסימיות.

אתה לא חושב שילד אופטימי מדי יסתכל על העולם דרך משקפיים בצבע ורדרד ויגדל לא מוכן לנסיונות החיים?

אופטימיות סבירה אינה מפריעה, אלא, להיפך, עוזרת להסתגל טוב יותר למציאות. מחקרים מראים שאופטימיסטים יותר מכונסים וממוקדים במצבי לחץ וגמישים יותר כאשר הם מתמודדים עם אתגרים.

כמובן, אנחנו לא מדברים על אופטימיות פתולוגית, הקשורה לאשליית אומניפוטנטיות. במצב כזה, הילד (ואחר כך המבוגר) מדמיין את עצמו כגאון, סופרמן, שהכל כפוף לו. אבל השקפה זו מבוססת על תמונה מעוותת של העולם: מול קשיים, אדם כזה ינסה להגן על אמונותיו בעזרת הכחשה ונסיגה אל הפנטזיה.

איך נוצרת אופטימיות מוגזמת כזו? איך הורים יכולים להימנע מתרחיש זה?

ההערכה העצמית של הילד, הערכתו לגבי החוזקות והיכולות שלו תלויה בגישת ההורים לחינוך. אם ההורים משבחים את הילד יתר על המידה, מעריצים אותו עם או בלי סיבה, הוא עלול לקבל את הרעיון שכולם חייבים לו. לפיכך, הערכה עצמית אינה קשורה לדעתו למעשים אמיתיים.

העיקר שהילד יבין למה מפרגנים לו, מה הוא עשה שמגיעים למילים האלה.

כדי למנוע את זה, ההורים צריכים ליצור מוטיבציה של הילד לשיפור עצמי. מעריך את ההישגים שלו, אבל במידה שהם ראויים לכך. העיקר שהילד יבין למה מפרגנים לו, מה הוא עשה שמגיעים למילים האלה.

מצד שני, יש הורים שמעלים את הרף גבוה מאוד. מה היית מייעץ להם?

מי שדורש יותר מדי מילד מסתכן לטפח בו תחושת חוסר שביעות רצון ונחיתות. הציפייה המתמדת רק לתוצאות הטובות ביותר יוצרת תחושת חרדה. הורים חושבים שזו הדרך היחידה להשיג משהו בחיים. אבל הפחד להיות לא ראוי בעצם מונע מהילד להתנסות, לנסות דברים חדשים, לצאת מהמסלול - מחשש שלא יעמוד בציפיות.

חשיבה אופטימית בלתי אפשרית בלי התחושה של "אני יכול לעשות את זה". יש צורך לעודד תחרותיות בריאה ותכליתיות אצל הילד. אבל ההורים צריכים לעקוב בקפידה אחר מצבו של הילד ולהבין מה הוא באמת יכול לעשות. אם הוא גרוע בשיעורי פסנתר, אל תיתן לו דוגמה למוצרט, שהלחין יצירות משלו בגיל חמש.

השאירו תגובה