איך לעזור ללמוד בלי לחץ

שימו לב להישגים, הדגישו חוזקות, לא טעויות ואל תאשימו. אנחנו מסוגלים להפחית את הלחץ בבית הספר של ילדכם, המומחים שלנו בטוחים. נשאר תובעני.

רעיונות בסיסיים

  • בנה ביטחון: תמיכה למרות טעויות. עזרה להתגבר על קשיים. אל תעביר ביקורת.
  • עודדו: שימו לב לכל עניין, לא רק חינוכי, של הילד. התמקד בכישרונות שלו: סקרנות, הומור, מיומנות...
  • עודדו: התייחסו לבית הספר כחלק מחיי היומיום של ילדכם. עליו לדעת שמצפים ממנו מאמצים ולהבין שרק עד כה הוא צובר ידע.

אל תמהר

"ילד מתפתח כל הזמן", מזכירה פסיכולוגית הילדים טטיאנה בדניק. - תהליך זה יכול להיות מאוד פעיל, אבל בפעמים אחרות נראה שהוא קופא, צובר כוח לקראת פריצת הדרך הבאה. לכן, מבוגרים צריכים לאפשר לעצמם "להשלים" עם מה שהילד עכשיו. אל תמהר, אל תתעקש, אל תכריח הכל לתקן מיד, להיות שונה. כדאי, להיפך, להקשיב לילד, להתבונן, לעזור לו להסתמך על הצדדים החיוביים שלו, ולתמוך בו כאשר מופיעות חולשות.

נצלו טעויות

לא טועה, כידוע, מי שלא עושה כלום. גם ההיפך נכון: מי שעושה משהו טועה. לפחות לפעמים. "למדו את ילדכם לנתח את הסיבות לכישלון - כך תלמדו אותו להבין בבירור מה בדיוק הוביל לטעות", מייעץ הפסיכולוג ההתפתחותי אנדריי פודולסקי. - הבהירו מה נותר לא מובן, בקשו לחזור על התרגיל בבית, ספרו מחדש שיעור שנלמד בצורה גרועה. היה מוכן להסביר מחדש את מהות החומר שכוסה לאחרונה בעצמך. אבל לעולם אל תעשה את המשימה במקומו - עשה אותה עם הילד. "זה טוב כשיצירתיות משותפת נוגעת למשימות מורכבות ויצירתיות", מבהירה הפסיכולוגית תמרה גורדיבה, "פרויקט ביולוגיה, ביקורת על ספר או חיבור על נושא חופשי. לדון איתו ברעיונות חדשים, לחפש ספרות, מידע באינטרנט ביחד. חוויה ("עסקית") כזו של תקשורת עם ההורים, מיומנויות חדשות יסייעו לילד להיות בטוח יותר בעצמו, לנסות, לטעות ולחפש פתרונות חדשים בעצמו".

"אין דבר יותר מרגיע ומשקם מרגעים של פעילות משותפת עם המשפחה", מוסיפה טטיאנה בדניק. "בישול, יצירה, משחקים ביחד, צפייה והתייחסות לתוכנית או סרט יחד - כל כך הרבה דרכים בלתי נראות אך בסיסיות ללמידה!" שיתוף דעות, השוואת עצמך לאחרים, לפעמים מתנגדים זה לזה - כל זה עוזר לפתח מוח ביקורתי, אשר, בתורו, יעזור לך להסתכל על המצב מהצד ולשמור על לחץ מרחוק.

יש שאלה?

  • המרכז לשיקום ותיקון פסיכולוגי ופדגוגי "סטרוגינו", ט. (495) 753 1353, http://centr-srogino.ru
  • מרכז פסיכולוגי IGRA, t. (495) 629 4629, www.igra-msk.ru
  • מרכז למתבגרים "צומת דרכים", ט. (495) 609 1772, www.perekrestok.info
  • המרכז לייעוץ פסיכולוגי ופסיכותרפיה "בראשית", טל. (495) 775 9712, www.ippli-genesis.ru

פרשנות מאת אנדריי קונצ'לובסקי

"אני חושב שהמשימה העיקרית של הורה היא ליצור תנאים נוחים במידה בינונית עבור ילדו. כי אדם משפיל בטובים בהחלט, בדיוק כמו בבלתי חיוביים לחלוטין. כלומר, זה לא צריך להיות קר או חם מדי. אתה לא יכול לקבל הכל. אתה לא יכול ללכת לשום מקום או לאכול מה שאתה רוצה. לא ייתכן שהכל אפשרי - יש דברים בלתי אפשריים! ויש דברים אפשריים, אבל צריך להרוויח אותם. ויש דברים שאתה צריך לעשות, למרות שאתה לא רוצה. הורה לא צריך להיות רק חבר. החיים מורכבים ממספר אינסופי של מגבלות כי אנחנו תמיד רוצים את מה שאין לנו. במקום לאהוב את מה שיש לנו, אנחנו רוצים לקבל את מה שאנחנו אוהבים. ויש הרבה צרכים מיותרים. והחיים לא עולים בקנה אחד עם מה שאנחנו רוצים. אנחנו צריכים להרוויח משהו, ולהגשים משהו כמשהו שלעולם לא יהיה לנו. ומשימתו של ההורה היא לוודא שהילד ילמד את הרעיון הזה. זה כמובן מאבק. אבל בלי זה, אדם לא יהפוך לאדם.

תכננו ביחד

"מה הזמן הטוב ביותר לעשות שיעורי בית; קח תחילה את הקל או הקשה ביותר; כיצד לארגן נכון את מקום העבודה - ההורים הם אלה שצריכים ללמד את הילד לתכנן את חיי היומיום שלהם, - אומרת פסיכולוגית בית הספר נטליה אבסיקובה. "זה יעזור לו לקבל החלטות קלות יותר, להיות רגוע יותר - הוא יפסיק לשבת ליד השולחן שלו ברגע האחרון לפני השינה". שוחחו עמו על עבודתו, הסבירו מה צריך ולמה, למה צריך לארגן אותה כך. עם הזמן, הילד ילמד לתכנן באופן עצמאי את הזמן שלו ולארגן את המרחב. אבל קודם כל ההורים חייבים להראות איך זה נעשה, ולעשות את זה ביחד איתו.

ליצור מוטיבציה

הילד מתעניין אם הוא מבין היטב מדוע הוא לומד. "דברי איתו על כל מה שמרתק אותו", מייעצת תמרה גורדיבה. "תזכיר לי: הצלחה מגיעה אם אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים, נהנים מזה, רואים את המשמעות שבה." זה יעזור לילד להבין את רצונותיו, להבין טוב יותר את תחומי העניין שלו. אל תדרוש הרבה אם אתה עצמך לא מאוד מעוניין ללמוד, לקרוא, ללמוד דברים חדשים. לעומת זאת, הפגינו באופן פעיל את הסקרנות שלכם לגבי דברים חדשים אם אתם לומדים לכל החיים. "אתה יכול להפנות את תשומת לבו לידע ולכישורים שהוא יזדקק להם כדי להגשים את חלום הילדות שלו", מבהיר אנדריי פודולסקי. האם אתה רוצה להיות במאי קולנוע או רופא? המחלקה לבימוי לומדת את תולדות האמנות והספרות. ורופא צריך לדעת ביולוגיה וכימיה... כשיש סיכוי, לילד יש רצון עז להגיע לחלום שלו בהקדם האפשרי. הפחד נעלם והלמידה הופכת מעניינת יותר".

לחנך בלי דיכוי

אי-להתעצבן מכישלונות והימנעות מהגנה יתרה יכולים להתנסח ככלל כפול של פדגוגיה. נטליה אבסיקובה מציעה מטפורה: "ילד לומד לרכוב על אופניים. כשהוא נופל, האם אנחנו כועסים? ברור שלא. אנחנו מנחמים ומעודדים אותו. ואז אנחנו רצים זה לצד זה, תומכים באופניים, וכן הלאה עד שהוא רוכב בעצמו. כך צריך לעשות בכל הנוגע לענייני בית הספר של ילדינו: להסביר מה לא מובן, לדבר על מה שמעניין. עשה איתם משהו מהנה או קשה עבורם. ולאחר שהרגשנו את הפעילות הנגדית של הילד, החלישו בהדרגה את שלנו - בדרך זו נפנה לו מקום להתפתח באופן עצמאי.

מרינה, בת 16: "אכפת להם רק מההצלחה שלי"

"ההורים שלי מתעניינים רק בציונים שלי, בניצחונות באולימפיאדות. הם היו תלמידי א' סטרייטים בבית הספר והמחשבה לא מודה שאני יכול ללמוד יותר גרוע. הם מחשיבים B בפיזיקה כבינוני! אמא בטוחה: כדי לחיות בכבוד, אתה צריך להתבלט. בינוניות היא הפחד האובססיבי שלה.

מכיתה ו' אני לומד עם מורה למתמטיקה, מכיתה ז' – בכימיה ואנגלית, בביולוגיה – אצל אבי. האם שולטת בקפדנות על כל כיתות בית הספר. בתחילת כל קדנציה היא מתקשרת עם כל אחד מהמורים במשך שעה, שואלת אלפי שאלות ורושמת הכל במחברת. המורה לרוסית ניסתה פעם לעצור אותה: "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר!" כמה התביישתי! אבל עכשיו אני חושב שאני מתחיל להיראות יותר כמו ההורים שלי: בסוף השנה קיבלתי B בכימיה והרגשתי נורא כל הקיץ. אני כל הזמן חושב על איך אני עלול לא לעמוד בציפיות שלהם".

אליס, בת 40: "הציונים שלו לא החמירו!"

"מכיתה א' זה קרה ככה: פדור עשה את שיעורי הבית שלו אחרי הלימודים, ואני בדקתי אותם בערב. הוא תיקן טעויות, וסיפר לי מחדש משימות בעל פה. זה לקח לא יותר משעה, וחשבתי שמצאתי את הדרך הטובה ביותר לעזור לבן שלי. אולם עד כיתה ד' הוא התחיל להחליק יותר ויותר, עשה שיעורי בית איכשהו, וכל ערב סיימנו במריבה. החלטתי לשוחח על כך עם פסיכולוג בית הספר והזדעזעתי כשהוא הסביר לי מה באמת קורה. מסתבר שבכל יום בני חיכה להערכה שלי ויכול היה להירגע רק לאחר שסיימתי לבדוק את השיעורים. לא רציתי את זה, שמרתי אותו במתח עד הערב! הפסיכולוג יעץ לי לשנות את דרך הפעולה שלי תוך שבוע. הסברתי לבן שלי שאני סומך עליו ואני יודע שהוא כבר יכול להתמודד לבד. מאותו רגע, כשחזרתי מהעבודה, רק שאלתי את פדור אם יש קשיים בשיעורים ואם יש צורך בעזרה. ותוך ימים ספורים הכל השתנה - בלב קל הוא לקח את השיעורים בידיעה שלא יצטרך לחזור עליהם שוב ושוב. הציונים שלו לא השתפרו.

השאירו תגובה