לפני 20 שנה, משפחת השחקנית רכשה אדמות באזור טבר. מאז נמשכה שם הבנייה. בית הוקם באתר האסם, התעלה הפכה לבריכה, ובקרוב תהיה בריכה בחצר.
"את כל ילדותי ביליתי בשטח קרסנודר עם סבי וסבתי. לכן, מגיל צעיר אני יודע לטפל בגינה. סבתא שלי נתנה לי חלקה קטנה שבה שתלתי את התורמוס האהובים עלי, אדמוניות וקצרות פקעות לשנה הבאה.
אני רוצה שהילדים שלי (יגור בן 8, מארק בן 6 - בערך "אנטנה") יהיו קרובים יותר לטבע ויבינו שירקות לא גדלים בחנות. אף על פי כן, לקן המשפחה הפרברי שלנו יש פילוסופיה פרברית לא טיפוסית. לא אותו הדבר כמו כשיוצאים מוקדם בבוקר, תא המטען טעון, כאילו צמחו עליו שלוש קומות, אתה נכנס לאתר ועובד במיטות עד רדת הלילה. לא, אנחנו יוצאים מכאן קודם כל לנוח. "
הוריי קנו אדמה בזבידובו בשנת 1998 כאשר משבר פגע במדינה. היה צורך להשקיע כסף איפשהו, ואז נתקלתי בפרסומת בעיתון על מכירת מגרש תמורת 2000 דולר. נכון, לאחר השיחה המחיר עלה בעוד 500. ככזה, לא היה כאן בית, היה רק סככה קטנה, אסנים גדלו, ותעלה נחפרה בקרבת מקום, שאליה השליכו השכנים אשפה, ואז קטפו שם פטריות!
הבנייה החלה בשנות האלפיים, אך לא הכל הסתדר מיד. כאשר הקרן הוקמה והמסגרת הוקמה, התברר שהיא עקומה. חברת הבנייה פירקה אותו, הבטיחה ליצור אותו מחדש ונעלמה. הייתי צריך להתחיל מחדש. עכשיו באתר כבר יש שני בתים - הלבנה הראשית והאורח מעץ. בית ההארחה הופך בהדרגה לאזור בילוי: בעתיד יהיו בית מרחץ, אמבט, אולם ספורט עם הליכון, אופני כושר וציוד אחר.
יש רעיון ליצור מעין מוזיאון בקומה השלישית. יש לנו עתיקות, למשל, פטיפונים משנות ה -40, סמובר, שהגיע אלינו מאחד העובדים. על פי מצבו, ברור כי הוא בן 100 שנים לפחות.
בריכת שחייה עדיין בבנייה ליד בית ההארחה והרחבה כמעט הושלמה - חדר אוכל מרווח עם אח, שבו חברה גדולה יכולה להתכנס. אבל זה עדיין בתוכניות. דיור בפרברים אינו דירה בה ביצעת תיקונים טובים וחיים במשך מספר שנים, אל תחשוב על זה. הבית דורש נגיעות מתמשכות, שינויים, השקעות, כלומר כמו בור ללא תחתית. כולם השתתפו בהקמתה, כולל בעלי לשעבר (המהנדס איוון יורלוב, איתו התגרשה השחקנית לפני שלוש שנים.-בערך "אנטנה"). אתה לעולם לא תמכור אותו בסכום שהוצאת, אבל זה ישתלם אחרת, למשל, שמחת הזמן שבילה עם כל המשפחה.
אתה יכול לגור בבית הראשי כל השנה. בקומת הקרקע יש מטבח בשילוב עם חדר אוכל. הוא קטן אך מתפקד במלואו, ויש בו אפילו מדיח כלים. בקומה השנייה שני חדרי שינה, באחד מהם יש מקום לחדר הלבשה. כשאתה מחוץ לעיר, זה בכלל לא אומר שאתה צריך לוותר על בגדים יפים לטובת אלה שלא אכפת לך. בנוסף, יש מכונת כביסה בחדר האמבטיה. כך שניתן לפתור כל בעיה עם כתם פירות יער.
הדור המבוגר חי כאן כל הזמן, כולל אמי ואו -פייר שלה. חברים וקרובי משפחה מגיעים כל הזמן. התחלתי לבקר בתדירות גבוהה יותר כאשר נבנה המסלול המהיר. בלעדיו הדרך אורכת כשלוש שעות, ובכביש האגרה מקבלים מהר פי שניים, אולם היא עולה הרבה: 700 רובל. אבל, מצד שני, שהייה בבית נופש ליד מוסקווה תעלה הרבה יותר.
הבנים שלי אוהבים את זה כאן. יש מאגר ממש חצי קילומטר מהבית. איגור ומארק אוהבים לשחות שם, לצפות ביאכטות. הם הולכים איתי בשמחה ליער, קוטפים אוכמניות, פטריות.
יש הרבה בולטוס, בולטוס, לפעמים לבנים. נכון, החבר'ה גוררים הכל לסל - ולפעמים לא אכיל, אז חיברנו אותו, ואני ממיין את המלכוד. לילדים, יש לנו נדנדה בחצר, אוהלים, טרמפולינה, אופניים, בריכה מתנפחת, אבל המים בה מתדרדרים במהירות בחום, אז עדיף ללכת לחוף הים.
בגינה החבר'ה גם עובדים, נושאים מים, משקים את השתילים, למרות שהם מעדיפים לא לעבוד בגינה, אלא לאכול משהו ישירות מהגינה, למשל אפונה או דומדמניות משיח. בערב מדליקים אש, אופים תפוחי אדמה, משחקים עם חתול או כלב. אני חושב שזה נכון, הילדות צריכה להיות ככה. באשר לי, העבודה שלי לא מאפשרת לי להקדיש הרבה זמן לגינה, המשימה הזו עדיין נופלת על כתפיה של אמי, אך ככל האפשר אני מנסה לעזור לה ולעשב את המיטות מהעשבים.