פְּסִיכוֹלוֹגִיָה

ההיפר-מיניות של בנות, פולחן הפורנו בקרב בנים, המתירנות המוסרית שהוריהם מפגינים... האם זו לא אשמתו של פרויד? האם הוא לא הראשון שהכריז שהכוח המניע של ה"אני" הוא הלא מודע עם כל התשוקות והפנטזיות המגונות החבויות בו? עושה מדיטציה הפסיכואנליטיקאית קתרין צ'ברט.

האם פרויד לא היה הראשון שטען שכל הילדים ללא יוצא מן הכלל הם "סוטים פולימורפית"?1 "כן, הוא חרד!" כמה קוראים.

לא משנה מה הדיונים שהתנהלו סביב הפסיכואנליזה מאז הקמתה, הטיעון המרכזי של מתנגדי הספה כל השנים נותר ללא שינוי: אם נושא המין הוא ה"אלפא והאומגה" של המחשבה הפסיכואנליטית, איך אפשר לא לראות " דאגה» בו?

עם זאת, רק מי שלא מכיר את הנושא לחלוטין - או מכיר אותו רק למחצה - יכול להמשיך למתוח ביקורת עיקשת על פרויד על "פאנסקסואליזם". אחרת, איך אתה יכול להגיד את זה? כמובן, פרויד הדגיש את חשיבות המרכיב המיני בטבע האדם ואף טען שהוא עומד בבסיס כל הנוירוזות. אבל מאז 1916, מעולם לא נמאס לו לחזור: "הפסיכואנליזה מעולם לא שכחה שיש דחפים לא מיניים, היא מסתמכת על הפרדה ברורה בין הדחפים המיניים והדחפים של ה"אני"2.

אז מה באמירותיו התברר כמסובך עד כדי כך שהמחלוקות לגבי אופן הבנתן לא שככו במשך מאה שנים? הסיבה היא תפיסת המיניות הפרוידיאנית, שלא כולם מפרשים נכון.

פרויד בשום אופן לא קורא: "אם אתה רוצה לחיות טוב יותר - עשה סקס!"

כשהוא שם את המיניות במרכז הלא מודע והנפש כולה, פרויד מדבר לא רק על איברי מין ומימוש המיניות. בהבנתו את הפסיכוסקסואליות, הדחפים שלנו אינם ניתנים כלל לצמצום לחשק המיני, המחפש סיפוק במגע מיני מוצלח. האנרגיה היא שמניעה את החיים עצמם, והיא מגולמת בצורות שונות, מכוונות למטרות אחרות, כמו למשל השגת הנאה והצלחה בעבודה או הכרה יצירתית.

בגלל זה, בנפשו של כל אחד מאיתנו יש קונפליקטים נפשיים שבהם מתנגשים דחפים וצרכים מיניים מיידיים של ה"אני", רצונות ואיסורים.

פרויד בשום אופן לא קורא: "אם אתה רוצה לחיות טוב יותר - עשה סקס!" לא, המיניות לא כל כך קלה להשתחרר, לא כל כך קלה לסיפוק מלא: היא מתפתחת מימי החיים הראשונים ויכולה להפוך למקור לסבל וגם לעונג, שעליו מספר לנו המאסטר בפסיכואנליזה. השיטה שלו עוזרת לכל אחד לנהל דיאלוג עם הלא מודע שלו, לפתור קונפליקטים עמוקים ועל ידי כך לזכות בחופש פנימי.


1 ראה «שלושה מאמרים על תורת המיניות» במאמריו של ז' פרויד על תורת המיניות (AST, 2008).

2 ז. פרויד «מבוא לפסיכואנליזה» (AST, 2016).

השאירו תגובה