תחלואה נלווית: הגדרה, גורמים וסיכונים

יותר ויותר עם העלייה בגיל, תחלואות נלוות הן מקורות לקשיים בבחירת המרשמים ולגורמי הסיכון לפרוגנוזה של המחלה במהלך הטיפול. מגיפת הקוביד -2020 19 היא דוגמה אחת לכך. הסברים.

הגדרה: מהי תחלואה נלווית?

"תחלואה קבועה" מוגדרת על ידי נוכחות בו זמנית באותו אדם של מספר מחלות כרוניות אשר כל אחת מהן דורשת טיפול ארוך טווח (Haute Autorité de santé HAS 2015 *). 

מונח זה לרוב חופף להגדרה של "פוליפתולוגיה" הנוגעת למטופל הסובל מכמה מצבים מאופיינים וכתוצאה מכך מצב פתולוגי כולל מושבת הדורש טיפול מתמשך. 

הביטוח הלאומי מגדיר את המונח "נזקים ארוכי טווח" או ALD לכיסוי טיפול של 100%, מהם 30. 

ביניהם, ניתן למצוא:

  • סוכרת ;
  • גידולים ממאירים;
  • מחלות לב וכלי דם;
  • HIV;
  • אסתמה קשה;
  • הפרעות פסיכיאטריות;
  • וכו '

סקר של Insee-Credes הראה כי ל -93% מבני 70 ומעלה היו לפחות שתי מחלות במקביל ו -85% לפחות שלוש.

גורמי סיכון: מדוע נוכחות של תחלואה משותפת מהווה סיכון?

נוכחותם של מחלות קשורות קשורה לפוליפרמיה (מרשם של מספר תרופות במקביל) שיכולה להוות בעיה עקב אינטראקציות בין תרופות. 

יותר מ -10% מאנשים מעל גיל 75 לוקחים בין 8 ל -10 תרופות ביום. לרוב מדובר בחולים עם ALD וקשישים. 

יש לציין כי פתולוגיות כרוניות מסוימות נגרמות לעיתים על ידי אנשים צעירים יותר כגון סוכרת, הפרעות פסיכיאטריות או גידולים ממאירים. 

תחלואה קוגניטיבית מהווה גם סיכון נוסף לסיבוכים במקרה של מחלה חריפה כגון Covid-19 (SARS COV-2) או שפעת עונתית. בנוכחות מחלות נלוות, האורגניזם פגיע יותר.

תחלויות נלוות ונגיף הקורונה

נוכחות של תחלואה קוגניטיבית היא גורם סיכון חשוב לסיבוכים במהלך זיהום ב- SARS COV-2 (COVID 19). בעוד שהגיל מהווה גורם סיכון משמעותי בפני עצמו, הימצאותן של מחלות לב וכלי דם כגון יתר לחץ דם, היסטוריה של התקף לב או שבץ יכול להוביל לדום לב או שבץ חדש עקב משאבי אנרגיה הדרושים לגוף להילחם בנגיף הקורונה. השמנת יתר או כשל נשימתי הם גם תחלואה משותפת המגבירה את הסיכון לסיבוכים כתוצאה מזיהום ב- SARS COV-2 (COVID 19).

תחלואה נלווית וסרטן

טיפולי הכימותרפיה המיושמים כחלק מטיפול בסרטן יקדמו את הופעת הפקקת (קרישי דם) במחזור הדם עקב מצב של דלקת של האורגניזם כולו הקשור לנוכחות הגידול. פקקת אלה יכולה להיות הסיבה ל:

  • דַלֶקֶת הַוְרִידִים;
  • אוטם לב;
  • שבץ;
  • תסחיף ריאתי. 

לבסוף, כימותרפיה יכולה להשפיע גם על כליות (טיהור הדם) ותפקוד הכבד ועל ייצור תאי דם לבנים ואדומים, מה שעלול לגרום לסיבוכים.

איזו גישה טיפולית בנוכחות מחלות נלוות?

השלב הראשון הוא תעדוף טיפולים, התמקדות בתרופות היעילות ביותר והימנעות מאינטראקציות בין תרופות. זהו תפקידו של הרופא המטפל שמכיר היטב את המטופל שלו וכיצד הוא מגיב לכל טיפול. הוא גם מבטיח תיאום בין בעלי העניין השונים על ידי בקשת, במידת הצורך, עצתם ומומחיותם. 

יש צורך גם במעקב רפואי קבוע כדי להתאים את הטיפולים לשינויים במחלות והקשרם. הרופא המטפל חייב גם להישאר ערני לתוצאות הפסיכו -סוציאליות של מחלות נלוות כגון דיכאון, נכות או איכות חיים ירודה. 

לבסוף, כאשר מתרחשת מחלה חריפה, האשפוז מצוין ביתר קלות לצורך מעקב צמוד אחר התפקודים החיוניים (חמצן בדם, לחץ דם, סוכר בדם, טמפרטורה) וכדי שניתן יהיה לתקן זאת במהירות האפשרית במידת הצורך.

השאירו תגובה