מהו זיכרון סופר?

זכור כל יום על כל פרטיו: מי אמר מה ומה הוא לובש, איך מזג האוויר ואיזו מוזיקה התנגנה; מה קרה במשפחה, בעיר או בכל העולם. איך חיים אלה שיש להם זיכרון אוטוביוגרפי פנומנלי?

מתנה או ייסורים?

מי מאיתנו לא היה רוצה לשפר את הזיכרון שלנו, מי לא היה מאחל לילד שלו לפתח כוחות על לשינון? אבל עבור רבים מאלה ש"זוכרים הכל", המתנה המוזרה שלהם גורמת לאי נוחות ניכרת: זיכרונות צצים כל הזמן בצורה כל כך חיה ומפורטת, כאילו הכל קורה עכשיו. ולא מדובר רק בזמנים הטובים. "כל הכאב שנחווה, הטינה לא נמחקת מהזיכרון וממשיכה להביא סבל", אומר הנוירופסיכולוג מאוניברסיטת קליפורניה באירווין (ארה"ב) ג'יימס מקגו. הוא חקר 30 גברים ונשים עם זיכרון פנומנלי ומצא שכל יום ושעה בחייהם נחרטים לנצח בזיכרון ללא כל מאמץ *. הם פשוט לא יודעים איך לשכוח.

זיכרון רגשי.

אחד ההסברים האפשריים לתופעה זו הוא הקשר בין זיכרון לרגשות. אנו זוכרים אירועים טוב יותר אם הם מלווים בחוויות חיות. אלו רגעי הפחד, האבל או התענוג העזים שנותרו במשך שנים רבות חיים בצורה יוצאת דופן, צילומים מפורטים, כאילו בהילוך איטי, ואיתם - צלילים, ריחות, תחושות מישוש. ג'יימס מקגו מציע שאולי ההבדל העיקרי בין בעלי זיכרון-על הוא שהמוח שלהם שומר כל הזמן על רמה גבוהה מאוד של התרגשות עצבית, ושינון-על הוא רק תופעת לוואי של רגישות יתר ועוררות.

אובססיה לזיכרון.

הנוירופסיכולוג שם לב שמי ש"זוכרים הכל" ומי שסובלים מהפרעה טורדנית-קומפולסיבית, אותם אזורים במוח פעילים יותר. הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית מתבטאת בעובדה שאדם מנסה להיפטר ממחשבות מטרידות בעזרת פעולות חוזרות, טקסים. ההיזכרות המתמדת של אירועי חייך בכל הפרטים דומה לפעולות אובססיביות. אנשים שזוכרים הכל נוטים יותר לדיכאון (כמובן - לדפדף ללא הרף בין כל הפרקים העצובים של חייהם בראשם!); בנוסף, שיטות רבות של פסיכותרפיה אינן מועילות להם - ככל שהם מבינים יותר את העבר שלהם, כך הם מתבססים על הרע.

אבל יש גם דוגמאות ל"יחסים" הרמוניים של אדם עם זיכרון העל שלו. לדוגמה, השחקנית האמריקאית מרילו הנר (מרילו הנר) מספרת ברצון איך הזיכרון עוזר לה בעבודתה: לא עולה לה כלום לבכות או לצחוק כשהתסריט דורש זאת – רק תזכרי פרק עצוב או מצחיק מחייה שלה. "בנוסף, כילד, החלטתי: מכיוון שאני עדיין זוכר כל יום, טוב או רע, אז מוטב שאנסה למלא את כל היום שלי במשהו בהיר ומשמח!"

* נוירוביולוגיה של למידה וזיכרון, 2012, כרך. 98, מס' 1.

השאירו תגובה