בית השמש: הידידות והפתיחות של הרפובליקה הדומיניקנית

טיסה של 12 שעות היא מבחן ראוי למעבר למדינה שבה הכישרון להתבוננות רגועה נמצא בדמו של התושב החרוץ ביותר. הרפובליקה הדומיניקנית היא לא רק שקיעות לוהטות, חופים לבנים, עצי דקל ושמים כחולים בהירים. השלווה שמדביקה, מקום בו מצפים לך ואתה תמיד מוזמן.

אולי היוונים הקדמונים התערבבו במשהו. אפרודיטה ילידת הקצף הייתה אמורה להיוולד כאן, לצאת ממי הטורקיז אל חול האלמוגים של האי הקטנטן קאיו ארנה: אורכו חמישים צעדים ודומה לקונכיית אם הפנינה באמצע האוקיינוס. אבל העובדה שקולומבוס עלה לחוף בשכונה היא עובדה. הוא זה שפתח את האדמות לאירופאים, עם היופי הבתולי שבו יתחרו מקומות נדירים על פני כדור הארץ.

קניונים ומפלים ציוריים, נופים עוצרי נשימה של פארק איזבל דה טורס (הסצנות של פארק היורה צולמו שם), בתי ה"ג'ינג'ר" האלגנטיים של פוארטו פלטה - לאן שסקרנותכם תיקח אתכם, תמצאו: ברפובליקה הדומיניקנית, האזעקה נדלקת במהירות מפתיעה ורמת הלחץ מאופסת. הראשונים להבחין בהשפעה הם הדומיניקנים עצמם.

דיוקן מהטבע

זה מביך להודות, אבל אתה רוצה להסתכל על המקומיים בלי סוף: נשים מפותלות עם הערכה עצמית של מלכה, ילדות מחייכות עם צמות מצחיקות. הנה סוחר שחור, רוקד ושוחט דניס על קו המים של סנטו דומינגו. הנה ילד מולטי בן שבע שעוזר לאמו להכין פריו-פריו - מגרד קרח בקנאות, ממלא כוס בפירור הזה ומשלים אותו במיץ.

אבל בכפר הררי, אישה קריאולית מבוגרת אופה עוגות קסאבה פריכות מיוקה, ירק שורש שלמעשה מחליף לחם. וכל כך רגועה, מדדה את תנועותיה. אם ההגדרה של "בשלום" ו"בכבוד" חלה על עבודת מפעל, אז זהו. היא מנערת מעליה את עודפי הקמח, מפזרת על הטורטיות חמאת שום, וזה נעשה.

לטעום את האוכל הפרימיטיבי הזה, אני רוצה לשכוח מכל דבר בעולם. אבל באופן כללי, תושבי גן העדן של הפירות והירקות הם הכי פחות מודאגים מהתזונה התזונתית. בבית קפה או במסעדה, הדבר הראשון שיציע לכם הוא חטיפים מטוגנים. טוסטונים (בננות פלטנו ירוקות מטוגנות בשמן עמוק), צ'יפס יוקה, קציצות או גבינה מטוגנת. אחר כך הם יוציאו דג שלם מטוגן או דג ים. הם גם אוהבים את מופונגו, עץ דולב מעוך בצורת פירמידה מעורבב עם קליפות חזיר פריכות ושמן זית.

מתנת השתיקה

לתושבי הרפובליקה הדומיניקנית אין מאפיינים גזעיים בולטים. הם מערבבים את הדם של אנשים מיבשות שונות - צאצאיהם של הכובשים האירופיים, אפריקאים, הודים. בחנויות של סנטו דומינגו אפשר למצוא בובה לבושה בצבעים לאומיים ו... בלי פנים – כך מאפיינים את עצמם הדומיניקנים.

המראה של אף אחד כאן לא יכול לשמש כסטנדרט. אבל יש תכונות אופי משותפות - ידידותיות, שוויון נפש, פתיחות. התושבים דווקא עניים מאשר עשירים, אבל כשמתבוננים בהם, קל להאמין: הם מרוצים מהארץ ומהחיים. הם ממש טובים. וכפי שמתברר, זו תחושה מדבקת.

מה שאתה צריך לדעת

נוח יותר להגיע לאי גן העדן של קאיו ארנה מפונטה רוסיה. הטיול כולל עצירה בבריכה טבעית לטעימות שמפניה ושחייה ברחבי האי עם מסכה וסנפירים. בונוס - טיול במנגרובי השריד.

כ-120 זנים של מנגו גדלים במחוז פרוויה. כדאי לנסות ולקנות פירות בפסטיבל בני מנגו שמתקיים בסוף יוני.

אתה יכול ללכת בכל מסלול השוקולד - מהשתלת גזרי קקאו ועד לאיסוף שעועית, תסיסה, ייבוש והכנת ארנבת שוקולד משלך בחוות הקקאו El Sendero del Cacao.

השאירו תגובה