מנגנונים של הגנה פסיכולוגית על אישיותו של אדם

במאמר זה נשקול מהם מנגנוני ההגנה הפסיכולוגית של הפרט, ובכלל, לשם מה הם מיועדים. אחרי הכל, הם נמצאים בכל אחד מאיתנו, ולמעשה, ממלאים תפקיד חשוב מאוד - הם מגנים על הנפש מההשפעות השליליות של הסביבה החיצונית.

מֵידָע

המושג עצמו הוצג בשנת 1894 על ידי זיגמונד פרויד. הוא זה שהבחין כי טבעי לאדם לעוות את המציאות כדי להפחית את רמת החרדה ותחושת חוסר הביטחון. בהתאם לתפקיד העיקרי, גם הגנות פסיכולוגיות מסייעות לווסת התנהגות. הסתגלו לתנאים חדשים, התמודדו עם מתחים וצמצמו, ואולי תבטלו קונפליקט אישי פנימי.

הם לא מולדים. גם בילדות, התינוק מנכס לעצמו כמה סגנונות תגובה לגירויים שונים של הורים ואנשים משמעותיים. הוא גם מפתח סגנונות משלו, בקשר למצב במשפחה, כדי להשיג משהו או אפילו לשרוד, להציל את עצמו. בשלב מסוים, הם באמת מבצעים תפקיד מגן. אבל אם אדם מתחיל "לתלות" על אחד המינים, אז, בהתאם, חייו יתמוטטו בהדרגה.

הסיבה לכך היא שתגובה חד צדדית למצבים שונים היא מאוד מגבילה ואי אפשר לספק צרכים. ושימוש בכמה בו זמנית רק יסבך את תהליך ההבנה ומציאת דרכים אחרות להשיג את מה שאתה רוצה.

סוגי הגנה פסיכולוגית

דחיקה

מנגנונים של הגנה פסיכולוגית על אישיותו של אדם

כלומר, תהליך שבו כל המידע הלא רצוי, בין אם מחשבות, רגשות או מעשים, הן של האדם והן של אחרים, פשוט נשכח. אם זה הכי בשימוש, אז זה מצביע על מרכיב אינפנטילי של האישיות. במקום לעמוד פנים אל פנים עם משהו לא נעים, הוא מעדיף להדיח אותו מזיכרונו.

במקרה של מצבים טראומטיים, על מנת להבטיח את שלומו של הפרט, ההדחקה היא חבל הצלה כזה. אחרת, בלעדיו, ייתכן שאדם לא יוכל להתמודד עם עוצמת הרגשות. למה, לפחות, ירכוש הפרעה פסיכיאטרית, וכמקסימום - ייקח את חייו. לכן, הפרטים של מצב כלשהו שהוא לא נורמלי עבור נפש האדם, כביכול, עוברים מהתודעה אל תת המודע.

עם הזמן, לאחר שצבר כוח והתחיל לעבוד על עצמו, לפרט יש הזדמנות "לשלוף" שברי הטראומה על מנת לעבור ולהרפות ממנה. אחרת, זה ירגיש את עצמו בכל הזדמנות. לפרוץ דרך בחלום, לשים לב בעזרת מחלות, פחדים חדשים וחרדה מתלווה.

לעיתים קרובות אנשים נוקטים במנגנון זה במקרים בהם הם מבצעים מעשים שבגינם הם מתביישים, הם חווים רגשות שגורמים להם לנבוך וכדומה. הדבר המעניין ביותר הוא שאדם באמת לא זוכר מה קרה.

הכחשה

הפרט מסרב להאמין במשהו שגורם להרבה חרדה או כאב וכו', או מנסה לשנות את הנסיבות השוררות, ובכך לעוות את המציאות. לדוגמה, אם יודיעו לאם על מותו הטראגי הבלתי צפוי של תינוקה, היא, אפילו שיש בידיה ראיות למותו, תסרב להאמין שזה עלול לקרות. היא תיאחז בכל הזדמנות להפריך עובדה זו.

הסיבה לכך היא שהמשאבים של הגוף אינם מספיקים כדי להשלים עם עובדה זו. על מנת למזער את האיום על חייה, יש לספק הזדמנות למימוש הדרגתי של מה שקרה. אז בדרך כלל נשים או בעלים לא מאמינים בבגידה של המחצית השנייה. הם מנסים בזהירות להתעלם מכל רגעי הבגידה הברורים והמפלילים.

מעוות את המציאות, מתכחש לעובדה זו, קל להם יותר להתמודד עם מגוון התחושות שעלו. אבל ברמה התת מודע, הם מבינים הכל בצורה מושלמת, אבל הם מפחדים להודות בכך. אגב, מנגנון זה משחק תפקיד טוב בהתפתחות הילד. אם, למשל, ההורים מתגרשים והאם אומרת דברים רעים על האב, אז הכחשה היא דרך מצוינת לשמור על הקשר איתו, גם אם האם צודקת.

הדחקה

מנגנונים של הגנה פסיכולוגית על אישיותו של אדם

אדם מנסה להתעלם ממחשבות מטרידות ורגשות לא נעימים, מחליף תשומת לב לגירויים אחרים. במקרה זה, החרדה היא רקע, נראה שהאדם נלהב מדבר אחד, אבל מרגיש שמשהו עדיין לא בסדר.

לפעמים הגנה פסיכולוגית כזו מופיעה מכיוון שהסביבה החברתית אינה מקבלת ביטוי של רגשות כלשהם, ולכן יש "לדחוף" אותם עמוק לתוך עצמו. למשל, לגור אסור להראות כעס. אחרי הכל, "מה אנשים יגידו", "זה מביך" וכו'. אבל אם הוא חווה את זה, ולרוב די בצדק, מה נשאר לו? נכון, תדחיק.

רק זה לא אומר שזה נעלם, רק עם הזמן, הוא יכול "בטעות" לשבור את היד שלו. או לפגוע בחתלתול, או פתאום להגיד לאמא דברים רעים ולהילחם עם מישהו בחצר.

הקרנה

אדם מייחס לאדם אחר כל מחשבה, רגשות ורצונות שהוא דוחה בעצמו, מתוך אמונה שהם שליליים, נידונים חברתית וכו'. יותר בולט אצל אנשים שאינם יודעים לזהות את צרכיהם. הם דואגים לאחר, כאילו מפצים על חוסר הטיפול בעצמם.

נניח שאמא רעבה תכריח את התינוק לאכול ארוחת צהריים, בלי לתהות אם הוא רוצה לאכול כרגע. אגב, גילויי השלכה הם לפעמים די סותרים. אנשים עם השקפות גסות מדי על החיים מחשיבים את האנשים סביבם כעסוקים. ולמעשה, הם לא יכולים להודות שיש להם צרכים מיניים מוגברים...

השלכה יכולה להיות לא רק רגעים ומאפיינים שליליים, אלא גם חיוביים. אז אנשים עם הערכה עצמית נמוכה מעריצים אחרים, מאמינים שהם עצמם אינם מסוגלים להישגים וביטויים כאלה. אבל אם אני מסוגל להבחין במשהו באחר, אז גם אני מחזיק בו.

אז, אם כולם מסביב מרושעים, כדאי לשקול, באיזה מצב אני כרגע? אם עובדת מאוד נשית ויפה עם קנאה, אולי כדאי שתסתכל על עצמך מקרוב כדי לגלות את היתרונות שלך?

החלפה או סטיה

המאפיינים של ביטוי הכיפוף הם שאדם, עקב נסיבות והתנסויות פנימיות שונות, אינו יכול להצהיר ישירות על הצורך שלו, לספק אותו וכו'. למה הוא מוצא דרך לממש את זה בדרכים אחרות לגמרי, לפעמים פרדוקסליות.

המצב הנצפה ביותר הוא כאשר אין הזדמנות להביע כעס בפני הבוס שביקר את הפרויקט בצורה לא הוגנת או שלל את הבונוס. מדוע נבחר חפץ פחות מסוכן, למשל, אישה או ילדים. לאחר מכן, לאחר שהתעלל בהם, הוא יחווה הקלה קלה, אך הסיפוק יהיה דמיוני וזמני, כי למעשה, המוען של התוקפנות שונה.

או שאישה שננטשה על ידי בעלה מתחילה להקדיש תשומת לב מרבית לילדים, לפעמים "נחנקת" מאהבתה... בגלל הפחד מדחייה, הבחור לא מתקשר לבחורה שהוא אוהב לדייט, אלא משתכר, תופס מרגיש או הולך עם אחר, פחות "מסוכן" …

בשימוש סביר כאשר יש צורך בשימור עצמי. פשוט חשוב לעקוב ולהיות מודע למנגנון הזה כדי לבחור בדרכים פחות טראומטיות. למשל, אם עובד מביע כעס בפני המנהל, הוא מסתכן בהשאירו ללא עבודה, אבל גם אישה עם ילדים היא לא אופציה, יותר בטוח להיפטר מתוקפנות עם שק חבטות. כן, רק לרוץ באתר בערב כדי להפיג מתח.

רציונליזציה

משמש לעתים קרובות על ידי אנשים שלא לימדו אותם בילדותם לזהות את הרגשות שלהם. או אולי הם כל כך חזקים וטראומטיים שהמוצא היחיד הוא חוסר רגישות והסבר אינטלקטואלי של כמה רצונות ופעולות.

למשל, כדי פשוט לאפשר לעצמו להתאהב, להתקרב לזולת, להיפתח אליו, לחוות מגוון שלם של רגשות אמיתיים ומלאי חיים, אדם "עוזב" לרציונליזציה. ואז כל תהליך ההתאהבות, כביכול, פוחת. אחרי הכל, בעקבות מחשבותיו, תקופת זר הממתקים נמשכת כשבועיים, ואז אנשים לומדים להכיר אחד את השני טוב יותר ובטוח יתאכזבו. ואז מגיעים משברים שונים, וזה מוביל לכאב והרס...

נסיגה

מנגנונים של הגנה פסיכולוגית על אישיותו של אדם

בעזרת רגרסיה, הפרט מקבל את ההזדמנות להימנע מלחוות רגשות רוויים מדי, לחזור לשלבים הקודמים של התפתחותו. אתה יודע שבמהלך החיים אנחנו מתפתחים, באופן פיגורטיבי לוקחים צעד קדימה עם רכישת ניסיון חדש.

אבל לפעמים יש מצבים שקשה להישאר באותו מקום, וכדאי לחזור קצת אחורה כדי להתקדם משמעותית בהמשך. דוגמה לרגרסיה סבירה ובריאה היא כאשר אישה שחוותה אלימות מחפשת מקום להרגיש שהיא ברחם. היכן שהיה בטוח להירגע, אז הוא מתחבא בארון או מתכרבל ומבלה ימים, שבועות בתנוחה זו עד שהוא מתחזק.

מבחוץ נראה שהגנה פסיכולוגית כזו היא התנהגות חריגה, אבל כדי לא להישבר, חשוב שהנפש תחזיר אותה לתקופה שלפני הלידה. מאחר ואין לה כוח להגיב בדרך הרגילה. ילד שיש לו אח או אחות נולד, צופה איך ההורים מטפלים ביילוד, מתחיל להתנהג כמו תינוק. וגם אם רגרסיה כזו מכעיסה את ההורים, בתקופה זו חשוב לו להרגיש שהוא עדיין אהוב ומשמעותי.

לכן, כדאי לנער אותו על הידיות, ואז הוא ישלים תהליך חשוב עבור עצמו ויגיד "די, אני מבוגר", המשך התפתחות, התואם את גילו. אבל לפעמים אנשים נתקעים ברגרסיה. מדוע אנו מתבוננים בנשים ובגברים תינוקות בני חמישים שאינם יכולים לקחת אחריות, ב"בנים" בני שלושים שממשיכים לשחק במשחקי מלחמה וכן הלאה.

חינוך ריאקטיבי

מייצר, כביכול, התנהגות פרדוקסלית, זה נקרא גם מוטיבציה נגדית. המשמעות היא שהאדם חווה כעס רב, אך מתנהג בנימוס מודגש, אפילו מתוק. או שהוא מפחד מהרצונות ההומוסקסואלים שלו, וזו הסיבה שהוא הופך ללוחם נלהב למערכות יחסים הטרוסקסואליות.

לרוב, הוא נוצר על רקע אשמה, במיוחד אם הם מנסים לתמרן אותה. מה שנקרא "קורבן" מתעצבן על המניפולטור, אבל לא מבין למה, לכן הוא חושב שהוא איכשהו כועס בצורה בלתי סבירה, וזה מכוער וכן הלאה, ולכן הוא "מודרך" ומנסה "לפייס" אותו.

הקדמה

מנגנונים של הגנה פסיכולוגית על אישיותו של אדם

ההפך הגמור מההשלכה, ומשמעותו שהאדם חי, כביכול, עם דימוי של אדם משמעותי "מוטבע" בתוך עצמו, או אפילו יותר מאחד. ילדים לומדים איך לחיות, תוך התמקדות תחילה בהוריהם. זה עוזר להם להבחין בין מה טוב ומה רע וכיצד לפעול בנסיבות מסוימות.

רק עכשיו התמונה יכולה להיות כל כך "תקועה", שכבר כמבוגר, אדם כזה ימשיך לפעמים "לשמוע", למשל, את קולה של אמו, ויעשה בחירות בחיים בהתאם לו. או להיפך, בניגוד לו, אם התמונה ניחנת בחוויות שליליות.

אגב, סימנים, אמרות וכדומה אינם אלא הקדמה. במילים פשוטות, זה מה שאנחנו "בולעים" מבחוץ, ולא עובדים בעזרת הניסיון שלנו. בילדותי, סבתי הייתה אומרת שרק גבר גבוה נחשב יפה. אם היא התבררה כדמות משמעותית בחייה של נכדתה, אז מה שיגידו, היא תבחר רק גבוהים. גם למרות שאחרים יאהבו את זה.

מגבלות רבות חיות בכל אחד מאיתנו, את טבעה של כל אחת אפשר לדעת רק אם תשאלו את עצמכם על מקורה של אמירה כזו או אחרת, וגם, למה זה בשבילנו שאנחנו עדיין לא נפרדים.

סיכום

ישנן צורות נוספות של מנגנוני הגנה פסיכולוגיים, אך להלן העיקריים והנפוצים שבהם. אל תשכח להירשם לבלוג כדי להיות מודע למידע חדש שיועיל בדרך של התפתחות עצמית.

אם התעניינתם, אני ממליץ לקרוא את המאמר "מהו מטא-מודל ה-NLP ותרגילים לפיתוחו", וכן את המאמר "פרפקציוניסטים: מי הם, הגדרת רמה והמלצות מיוחדות".

בהצלחה והישגים!

השאירו תגובה