לעתים קרובות אתה יכול לשמוע את המילים האלה: "כאשר אבותינו החלו לאכול בשר אדום, המוח האנושי החל לגדול. הציד לימד אותנו לחשוב. בשר אדום הוא חלק מהתזונה של המינים המתקדמים ביותר על פני כדור הארץ. אכילת בשר היא אינסטינקט. אנחנו חייבים לאכול בשר".
הם מספרים לנו את כל זה, כך נראה, מבית הספר היסודי. אומרים לנו שאכילת בשר היא צעד חשוב באבולוציה שלנו כמין, שאכילת בשר פירושה לעמוד במקומנו בשרשרת המזון.
אבל הבשר שאנחנו אוכלים היום הוא בשר של בעלי חיים שגדלו בחוות ונשחטו בבתי מטבחיים. והבשר הזה מוגש ישירות לידיים שלנו, פרוס ומתובל בפטרוזיליה, מונח באריזות מסודרות על המדפים בסופרמרקטים, מונח בלחמניות בחנויות המזון המהיר.
לבשר של היום אין מעט במשותף עם הבשר שהשיגו אבותינו בציד, והתהליכים המודרניים של הפיכת חיה חיה לנתח בשר שונים לחלוטין ממה שהיה פעם.
עם זאת, בשיח הציבורי, קונוטציות של ציד, אבולוציה ושליטה בטבע עדיין קשורות קשר בל יינתק לצריכת בשר.
כל הדיבורים האלה על אכילת בשר קשורים למושג "בלעדיות אנושית", שבו בני האדם עדיפים על כל שאר היצורים החיים.
אנשים בטוחים שאכילת חיות היא נכונה, אבל חיות שאוכלות אותנו לא. עם זאת, במשך תקופה ארוכה בהיסטוריה האנושית, בני האדם היו טורפים בינוניים. עד לא מזמן היינו יצורים שהיו גם טורפים וגם טרף - אם היינו, הם גם אכלו אותנו.
התרבות שלנו מדכאת עובדה זו בכל דרך אפשרית, ואפשר לראות אותה בדברים שונים.
התגובה החריפה למקרים שבהם חיות טורפות מעזות להתייחס לאדם כמו בשר היא אחת הדוגמאות לדיכוי זה - אנו נדהמים מעצם העובדה שניתן לסיים כך חיי אדם.
דוגמה נוספת היא האופן שבו אנו מפרידים את עצמנו מהמציאות של מקורות המזון שלנו: בשר מן החי מוצע לנו לעתים קרובות בצורות משתנות כמו בשר טחון, נקניקים וחזה עוף נקי ולבן ומדמם.
חיות משק - הן חייהן והן מוותן הבלתי נמנע - מורחקים מהשקפתנו. אי הנראות המוגברת של בעלי החיים שאנו משתמשים בהם למאכל נובעת משיטות חקלאות תעשייתיות אכזריות.
И, наконец, еще один пример – это то, как мы поступаем с человеческими трупами. Даже человеческая смерть скрыта от всего мира в больницах, и мы не можем стать пищей для мервей, ес. Вместо этого трупы сжигаются, забальзамируются или, по крайней мере, хоронятся в земле, которавский. Таким образом, люди не могут стать источниками удобрений, и наши связи с пищевой цепью разрываю.
Возможно, именно поэтому современный человек борется за поиски смысла и против смерти. В книге постгуманистического философа Донны Харрауэй «Когда встречаются виды» делается попытка привс ими живыми существами.
לזכור שאנחנו חלק מהטבע, עלינו לזכור גם שמתישהו נמות. עם זאת, עלינו גם לזכור כי מן המוות, חיים חדשים נולדים בהכרח. וגם אם זה לא אנושי, בלעדיו לא היינו אנחנו.