פטריית פלפל (Chalciporus piperatus)

שיטתיות:
  • חטיבה: Basidiomycota (Basidiomycetes)
  • תת חלוקה: Agaricomycotina (Agaricomycetes)
  • כיתה: Agaricomycetes (Agaricomycetes)
  • תת-מעמד: Agaricomycetidae (Agaricomycetes)
  • הזמנה: Boletales (Boletales)
  • משפחה: Boletaceae (Boletaceae)
  • סוג: Chalciporus (Calciporus)
  • סוּג: Chalciporus piperatus (פטריית פלפל)
  • חמאת פלפל
  • טחב פלפל

פטריית פלפל (Calciporus piperatus) תמונה ותיאור

פטריית פלפל (La T. כלציפורוס מפולפל) היא פטרייה צינורית חומה ממשפחת ה-Boletaceae (lat. Boletaceae), בספרות השפה היא שייכת לרוב לסוג Oilers (lat. Suillus), ובספרות המודרנית בשפה האנגלית היא שייכת לסוג Chalciporus.

כּוֹבַע:

צבע מאדום-נחושת ועד חלוד כהה, צורה עגולה-קמורה, קוטר 2-6 ס"מ. המשטח יבש, מעט קטיפתי. העיסה צהובה-גופרית, מאדימה על החתך. הטעם די חד, מפולפל. הריח חלש.

שכבת נבגים:

צינורות יורדים לאורך הגבעול, בצבע הכובע או כהה יותר, עם נקבוביות רחבות לא אחידות, כאשר נוגעים בהם, הם הופכים במהירות לצבע חום מלוכלך.

אבקת נבגים:

צהוב חום.

רגל:

אורך 4-8 ס"מ, עובי 1-1,5 ס"מ, גלילי, רציף, לעיתים קרובות מעוקל, לעיתים מצומצם לכיוון התחתית, בצבע זהה לכובע, צהבהב בחלק התחתון. אין טבעת.

התפשטות:

פטריית פלפל נפוצה ביערות מחטניים יבשים, מתרחשת לעתים קרובות למדי, אך בדרך כלל לא בשפע מדי, מיולי עד סוף הסתיו. זה יכול גם ליצור מיקוריזה עם עצים קשים, כגון ליבנה צעירה.

מינים דומים:

ניתן לבלבל את Chalciporus piperatus עם נציגים שונים של הסוג Suillus (במילים אחרות, עם שמן). היא נבדלת מפטריות פלפל משומנות, ראשית, בטעם הרדיקלי שלה, שנית, בצבע האדום של השכבה נושאת הנבגים (היא קרובה יותר לצהוב בשימון), ושלישית, לעולם אין לה טבעת על הגבעול.

אכילה:

הפטרייה בהחלט לא רעילה. מקורות רבים מדווחים כי Chalciporus piperatus "בלתי אכיל בשל טעמו החריף והמפולפל". אמירה שנויה במחלוקת למדי - בניגוד, נניח, לטעם המגעיל של פטריית מרה (Tylopilus felleus), אפשר לקרוא לטעם של פטריית פלפל חד, אבל נעים. בנוסף, לאחר בישול ממושך, החריפות נעלמת כליל.

השאירו תגובה